Syncanix עם Next.js

Next.js גוזר נתיבים ממערכת הקבצים. הגילוי עובר על ראוטרי ה‑App וה‑Pages והופך נתיבי קבצים לנתיבי בקשה — כולל מקטעים דינמיים, catch-all וקבוצות נתיבים.

מה הגילוי קורא

הגילוי סטטי — הוא קורא את קוד המקור שלכם, לא את התעבורה. הוא מרכיב נתיבי בקשה מלאים בין קבצים, כך שקידומות שעוגנו הן חלק מכל נתיב שחולץ:

// app/api/orders/[id]/route.ts   → GET /api/orders/[id]
export async function GET(req: Request) { /* … */ }

// app/api/orders/[id]/refund/route.ts → POST /api/orders/[id]/refund
export async function POST(req: Request) { /* … */ }

המחלץ גוזר את הנתיבים ממערכת הקבצים עבור שני הראוטרים: מקטעים דינמיים כמו [id], מקטעי catch-all וקבוצות נתיבים נפתרים כולם, והפונקציות המיוצאות בשמות פעלי HTTP קובעות את המתודה של כל יכולת.

הרצת הגילוי

משורש המאגר, הריצו את פקודת init. היא מזהה את הפריימוורק אוטומטית, מבקשת את הסכמתכם לפני כל העשרה באמצעות LLM, וכותבת קטלוג דטרמיניסטי:

$ npx syncanix init
✓ detected framework
✓ scanned routes
✓ wrote .syncanix/catalog.json
→ review your capabilities in the dashboard

סקירת הקטלוג

הקטלוג ב‏‎.syncanix/catalog.json מפרט כל יכולת שהגילוי מצא — מתודה, נתיב והתיאור המועשר שהמשתמשים שלכם יראו. סקרו אותו כמו קוד לפני ההעלאה: זהו החוזה שממשק הצ׳אט ושרת ה‑MCP שלכם חושפים.

שחרור הממשק

לאחר העלאת הקטלוג, הטמיעו את הווידג׳ט לצ׳אט בתוך האפליקציה וחברו את שרת ה‑MCP הפר‑טננטי ל‑Claude, ‏ChatGPT ו‑Cursor. כל פעולת כתיבה נשארת מוגבלת בהרשאות, מאושרת ומתועדת.

השלבים הבאים